ירומי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ יוקנעם

פסק דין

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת כבוד רשמת ההוצאה לפועל (הגב' מחאג'נה איה קרמאן) מיום 19.1.14 בתיק 02-04352-98-9, אשר נתקבלה אצל המבקש הודעה אודותיה ביום 14.2.14, במסגרתה התקבלה בקשתו להכריז עליו כחייב מוגבל באמצעים, בכפוף להפקדת תשלום ראשוני בסך

1,000 ₪. כן נקבע למבקש צו תשלומים חודשי בסך של 500 ₪.

ביום 16.1.14 הגיש המבקש בקשה דחופה להכרזתו כחייב מוגבל באמצעים, לאיחוד תיקיו לעיכוב הליכי הוצאה לפעול כנגדו והציע לשלם סך חודשי של 150 ₪.

בהחלטה מיום 19.1.14, ההחלטה נשוא בקשת הערעור שבפני, נקבע כי כתנאי להכרזתו כחייב מוגבל באמצעים, על המבקש לשאת בתשלום ראשוני בסך של 1,000 ₪ עד ליום 15.2.14 וכן נקבע לו צו תשלומים חודשי בסך של 500 ₪. בהחלטה נקבעו הדברים הבאים: המבקש יליד 1951 גרוש ללא ילדים קטינים, מובטל ומתקיים מקצבת הבטחת הכנסה בסך חודשי של 3082 ₪. הוצאותיו המוצהרות של המבקש הינן 3,082 ₪ לפי הפירוט הבא: כלכלה- 1,000 ₪, חשמל מים גז וארנונה- 855 ₪, טלפון- 100 ₪, הלבשה והנעלה- 300 ₪, שכ"ד (עמיגור)- 267 ₪. עוד הבהיר המבקש כי הוא פורע סך של 1300 ₪ ע"ח חוב העבר לעמיגור. המבקש טען בפני הרשמת הנכבדה כי מצבו הבריאותי עתה אינו מאפשר לו לעבוד ולדבריו בקרוב אמור לעבור ניתוח. לעניין החזר חובות נטען על ידי המבקש ציינה הרשמת הנכבדה כי תקנת הציבור מחייבת העדפת פרעון חובות פסוקים על פני פירעון חובות כלפי נושים שלא נקטו בהליכי משפט והוצאה לפועל. כן קבעה הרשמת הנכבדה כי מאז מסירת אזהרה לידי המבקש בהמצאה מלאה ביום 16.5.12 ועד להגשת הבקשה שילם המבקש סך של 150 ₪, עובדה שניתן לה ביטוי בעת קביעת התשלום הראשוני. נגד המבקש מתנהלים 6 תיקי הוצאה לפועל בהיקף של 58,444 ₪.

המבקש בבקשתו אשר בפני מציין כי הנו גרוש, אב לארבעה ילדים ומתגורר יחד עם גרושתו בדירת עמיגור בנהריה בשכר דירה של 267 ₪ לחודש. המבקש סובל מבעיות רפואיות ולטענתו מוזמן לאשפוז לניתוח כליות, כמו כן גרושתו סובלת מבעיות בריאותיות. המבקש וגרושתו אינם עובדים ומתפרנסים מגמלת הבטחת הכנסה בסך של 3,183 ₪. לטענתו הוא נקלע לקשיים כלכליים בעיקר עקב גירושיו ומצבו הבריאותי הלקוי. לטענתו, סכום החובות הכולל הוא בסך של כ 222,000 ₪, לרבות חוב המזונות. המבקש משלם לטענתו סך של 1,300 ₪ בגין חובות פיגורים שנצבר בגין אי תשלומי שכר הדירה במועד, זאת בנוסף להוצאות הבית השוטפות. המבקש ללא נכסים, מנהל חשבון בבנק הדואר המיועד לקבלת הקצבה החודשית ואין לו הלוואות או חסכונות בחשבון זה. לטענתו החלטת הרשמת ניתנה מבלי שהתייחסה למצבו הכלכלי והבריאותי וללא התייחסות למסמכים שצורפו לעיונה. לטענתו החלטת הרשמת הנה תמוהה, בלתי הוגנת ומבוססת על שיקולים זרים ובלתי רלבנטיים.

דיון :

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, אני דוחה אותה אף בלא צורך בתשובת המשיבים.

באשר לגובה צווי החיוב בתשלומים, נקבע לא אחת כי התערבותה של ערכאת הערעור בקביעת גובהו של צו החיוב בתשלומים, תהא מצומצמת ותעשה במשורה, זאת נוכח העובדה כי רשם הוצאה לפועל הוא האחראי על בחינת יכולת הפרעון של החייב בהתאם לנסיבותיו והמופקד על עריכת חקירת היכולת בעניינו.

ראה בעניין זה בר"ע 1071/03 דרור גולן נ. בנק לאומי לישראל בע"מ (ניתנה ביום 2/2/03)

רע"א 7195/09 ציון קרטה נ. פרקליטות מחוז חיפה ואח' דינים עליון 2009(118) 1423)

וכן האמור ברע"צ 35723-04-12 לוסב נ. שטרוך (ניתן ביום 30/4/12).

עיון בבקשה שבפני מעלה כי אין בה כל חידוש מהותי אשר לא היה בפני הרשמת הנכבדה עובר למתן החלטתה בעניינו של המבקש. החלטת הרשמת הנכבדה ניתנה לאחר שזו שקלה את מכלול נסיבותיו של המבקש לאור הנתונים שהיו בפניה. לא מצאתי במסגרת הבקשה שבפני כל נתון אשר יעיד על שינוי נסיבות של המבקש ואף לא צורפו אסמכתאות לעניין מצבם הרפואי הנטען של המבקש וגרושתו וכן מסמכים אשר יעידו על מניעה כלשהיא מצדו של המבקש לצאת ולעבוד ולו במשרה חלקית ההולמת את מצבו.

כן יש לתת משקל להתנהלות המבקש במסגרת תיק ההוצאה לפועל. כאמור בהחלטת הרשמת הנכבדה, מאז מסירת אזהרה לידי המבקש בהמצאה מלאה ביום 16.5.12 ועד להגשת הבקשה שילם המבקש סך של 150 ₪ בלבד. כפי שציינה הרשמת בטעם, לעובדה זו יש לתת ביטוי בעת קביעת התשלום הראשוני כפי שעשתה. יש בהתנהלות זו אף להעיד על רצינות כוונותיו של המבקש לפרוע חובותיו בעתיד. כך או אחרת, לאור גובה החובות בתיק ההוצאה לפועל והתנהלות המבקש, התשלום הראשוני וצו התשלומים החודשי שנקבעו לו, הנם סבירים.

כמו כן , וכפי שצוין בהחלטת הרשמת, העובדה כי המבקש נושא בתשלומים חודשיים על חשבון חוב פיגורים שצבר מהווה העדפת נושים אסורה. אין כל הצדקה להעדיף פירעון חובות לנושים אשר אינם נוקטים בהליכי הוצאה לפועל, על פירעון חובות בתיקי ההוצאה לפועל ולעניין ראה בר"ע (מחוזי ת"א) 1654/08 יהודית רכטינגר נ' בנק דיסקונט, תק- מח 2009(2), 9319.

לאור כל האמור לעיל, אני מוצאת כי החלטת הרשמת הנכבדה מצויה במתחם הסבירות, ואין כל מקום להתערב בה.

בקשת רשות הערעור נדחית.

משלא נתבקשה תגובת המשיבים ולפנים משורת הדין, איני עושה צו להוצאות.

ניתן היום, א' אדר ב תשע"ד, 03 מרץ 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: